גישת העבודה שלי

צוותים מקצועיים מתחומי החינוך והטיפול, הרווחה והקהילה,
שמחפשים לימוד משמעותי לצד העשרה, חוויה וגיבוש.

אנשים שנמצאים בתוך תהליכי שינוי טבעיים, ורוצים לצמוח בתוכם -
יחד עם אחרים שמתמודדים עם תהליכים דומים.

קבוצה עבורי היא מרחב מאפשר התפתחות.

קבוצה יכולה ליצור חיבור ושייכות אצל המשתתפים,

היא מאפשרת תמיכה הדדית, חיזוק מודעות, תהליכים עמוקים, וגילוי של עוצמות וכוחות.

בקבוצות שאני מנחה אני מקשיבה בסקרנות, גם מעבר למילים - למשאלה של כל משתתף

וגם למשאלה של הקבוצה כשלם, ומתייחסת אליהן באופן ישיר או עקיף.

ועל כן, גם אם מדובר בפרק זמן קצר – סדנה, ליווי חד פעמי או מספר מפגשים מצומצם – ההשפעה שלהם על המשתתפים היא על פי רוב עמוקה ומשמעותית.

האמנות מחוללת שינוי ותומכת בתהליכי התפתחות, מעצם תהליך היצירה עצמו.

מכוח חוויית המשחק והחופש הפנימיים שהיא מאפשרת.

מתוך חוויה של קשב, שמתקיים כאן ועכשיו ברגע הזה,

עולה במהלך היצירה המודעות לתנועה של הנפש.

ועמה מגע ברגשות ומחשבות ותחושות,

וגם אפשרות שהיצירה תהפוך למקום של שקט,

שנותן נחמה ותחושת איסוף למרכז הפנימי של העצמי.

האומנות העיקרית בה אני עוסקת היא ציור.

הציור עבורי הוא מקום לחקירה והתנסות. מקום למשחק.

ראשית אני בוחרת חומר – לאיזה חומר אני נמשכת היום:

האם לצבעי מים? אקריליק? דיו יפני? ואולי יתאימו מריחות הגיר או עדינות העפרונות?

לאחר מכן מגיעה בחירת המשטח – בד? נייר? עץ? אבן?

כשאת הבחירה הזו מלווה דמיון ההתנסות בהם,

ואני בוחרת למה אני מתחברת עכשיו.

כשאני מתחילה לצייר יש לי לרוב דימוי פנימי מאד כללי מה אני רוצה ליצור.

וכך אני מתחילה - מהרקע או מהדמות שנוצרת, דרך מגוון הפרטים והיחסים ביניהם, שנותנים ביטוי לחוויה פנימית, שהיא לא תמיד ברורה תוך כדי תהליך היצירה.

וכמו בחיים עצמם: יש המון החלטות קטנות לקבל, אתגרים ו"טעויות" להתמודד עמם.

ומדי פעם אני עוצרת ומסתכלת על הציור השלם שנוצר:

האם קורה בו משהו מעניין?

האם נוצרו מקומות לעין להתעכב בהם ולהתבונן לעומק?

האם יש בו אוויר לנשום או שהוא צפוף ודחוס?

האם יש חיבור בין חלקיו השונים, או ניתוק ואפילו התרסה?

ומתי נכון לסיים?

וכך, הציור הוא כמראה שלי על עצמי כאן ועכשיו, ועל היחסים שלי עם העולם.

את האיכות הזו אני מעבירה למשתתפים דרך ההנחיה בשילוב האמנויות בקבוצה,

בגישה שמאפשרת ליצור ללא צורך בניסיון מוקדם או בכישרון באמנות.

בגישה שמאפשרת להתמקד בתהליך היצירה ולא בתוצר, וללמוד ממנו כמראה של העצמי.